יהודית בר נתן - עיצוב גרפי, עימוד והפקת ספרים

בקיץ 2005, כחצי שנה אחרי מות אמנו (אבינו נפטר כשנה וחצי לפניה) עמדנו, אחותי ואני, לסיים את עבודת פירוק בית הורינו, בית ילדותנו. במהלך העבודה מצאנו בפינת חדר השינה של אמי קופסת קרטון גדושה במכתבים, רובם כתובים בהונגרית. 

נזכרתי ששלוש שנים קודם לכן, מצאתי את קופסת הקרטון הזו כאשר פיניתי מקום בארון והראיתי לאמא את הקופסה, אך הבחנתי שהיא לא רוצה (או אולי לא יכולה) להביט במכתבים, ולכן הנחתי אותה בפינת החדר, קרוב למיטתה.

המכתבים שמצאנו נכתבו מהמשפחה בהונגריה, בעיקר מסבתי ודודתי - לאמי באנגליה. 

תחילתם בשנת 1938 והם מסתיימים ב-1940 בעת  שהונגריה נהפכה לבת ברית של הגרמנים.

 

עבורנו, דמה הדבר לצלילה אל עולם מוכר-למחצה מהסיפורים שהכרנו. היה זה עולם כואב ומרגש ביותר. מצד אחד, המכתבים מתארים את החיים היומיומיים בצל העוני וקשיי הפרנסה, את געגועיה של סבתא לילדיה ותסכוליה נוכח המצב, ומצד שני - עלייתו של היטלר והדאגה לעתיד הלא ידוע נמצאים ברקע. 

לנו, שנולדנו בזמן ואחרי המלחמה, הידע על מה שעומד להתרחש - מותם של האחים הגדולים והגיסה, ומחיקתה הכמעט מוחלטת של המשפחה הרחוקה יותר - הוסיף ממד כמעט בלתי נסבל לקריאה.

בפרסום הזה, ברצוננו להשאיר לדור הבא פיסת מידע על הזמנים הנוראים ההם, לצד תמונה משפחתית אותנטית ומרתקת.